דו-שיח ורעיון משותף של שתי האמניות תמר נסים וחיה שילה, הם הבסיס לעבודה זו. ההתמודדות האישית עם נקודות רגישות, גילוי של פצעים וזיכרונות, מוביל בתהליך העבודה להבנה וריפוי.
הצפה של רעש, תוהו ובוהו של קולות והצפה של חוויות ואינפורמציה גרמו לכאוס, לערפול המציאות ולפרימה וסידור שלו בכל פעם מחדש. דימויים של חוטים ממסכים את חלון הגלריה כביטוי ישיר של התרחשויות נפשיות מחד, והסוואת תהליכים פנימיים קשים מאידך. הכיסוי מייצג תכנים ומשמעויות של עולמות פנימיים. ההצבה המיוחדת שנוצרה מסתירה ומסווה את האמת המיוסרת שבפנים. מילוי שטח החלון כולו יוצר תחושה של אימת הריק, עם זאת, שמירה על מרווחי אוויר יצרה מרווחי נשימה והבנה של הדגם ומורכבותו.
התחושות שהפצע והכאב יצרו כאוס, רעש ובלגן, נבדקו בתהליך עבודה משותף, תוך חשיפה של אחת מול השנייה, בדיקת המשותף והשונה וההתמודדות האישית תוך ביצוע העבודה. היצירה ששיקפה את התהליכים הפנימיים שימשה במקרה זה כלי לאיחוי השברים וגם ביטוי של חוזק ועוצמה בהתגברות על קשיים.
ריבודים של חומר מעידים על מחשבות, תחושות, רגשות, שבאים להסתיר/להרחיק/להפריד אותן מן העולמות הפנימיים. פעולת הבנייה והעבודה המשותפת של חיה ותמר הפכה לשלם חדש שניסח סדר חדש ובכך הביא לסוג של תיקון.
ייצוגים וויזואליים של חוטי פלסטיק, ממלאים ומציפים את חלל חלון הגלריה. הכאוס הפנימי מתבטא כמארג סבוך של חוטים וקווים צבעוניים שמתערבבים אחד בשני ויוצרים מבוך צבעוני. סביבה חלומית והזויה נוצרת על-ידי תחבירים של חומר פלסטי המאיימים להציף את חלל הגלריה. המיצב עולה על גדותיו, הודף/לא הודף את גבולותיו, בו-בזמן שהוא מייצר את עצמו בתוך עצמו.
מתוך הכאוס נפלט חומר שממשיך לזרום באופן בלתי פוסק. הזרם היוצא מתוך המכונה נגלה לעינינו בתוך מסך וידאו הנמצא בחלון. המכונה מדומה לגוף נשי מכיל. נראה כי הזרימה הלא-רגולטיבית יוצרת חיים חדשים בלתי נפסקים.